פלמנקו משפחתי- לא חייבים לנסוע לספרד בכדי ליהנות מפלמנקו איכותי!
תל-אביב סיטי – 31.7.2011
החספוס של הקול, הרקיעות המתואמות, הרקדניות היפות חמורות הסבר מלהקת הפלמנקו רמנגאר במופע MI ALBORADA – כל אלו ניתקו אותי מנטאלית מהחיים שבחוץ
להקת הפלמנקו רמנגאר של קרן ואבנר פסח מתהדרת באומני פלמנקו הכוללים רקדנים וזמרים תוצרת הארץ, שעושים עבודה מופלאה ומוכיחים שאפשר לחיות ולנשום פלמנקו גם על אדמת ארץ הקודש.
הלהקה בנויה מנגן כלי הקשה, שני גיטריסטים, זמר ושתי זמרות מצוינות. בגזרת הרקדנים: הרקדן הראשי אבנר פסח ועוד חמש רקדניות, ביניהן קרן פסח, שבמקטע אחד ספק משחקת ספק משלימה את תפקידה האמיתי ומשמשת כמורה מנוסה לרקדניות הצעירות, בתפאורה סמלית של חדר חזרות.
אחד האלמנטים האהובים עלי בפלמנקו היא התחושה המשפחתית הנוצרת על הבמה. גם במקטעי הסולו המאומצים והמרשימים של הרקדן, הוא נתמך ומעודד על ידי הזמרים ועושי הקצב, שמחיים אותו כל פעם מחדש לעוד רצף תנועות בלתי אפשרי. וכך גם כשנדמה ששכחה הסערה, ואבנר מסתובב על הבמה כמו שור זועם בזירה, המלווים משדלים אותו להתמסר לעוד פרץ אנרגיה בלתי מתפשר, ומלא אמוציות.
במופע MI ALBORADA המוקדש לזכרו של זמר הפלמנקו "אל מורנו" במלאת 10 שנים לפטירתו, ישנו דגש חזק על המוסיקה. דקות ארוכות מהמופע מוקדשות לזמרים ולנגנים לבדם ללא שילוב של רקדנים על הבמה, הרגש והנשמה נשפכים החוצה ומחזיקים את הקהל מכושף. בנוסף לכך ישנו במופע שיתוף של אמן כלי הנשיפה אמיר שהאסר, המביא עימו השפעה מזרחית למופע.
במהלך המופע עלתה בי המחשבה על כמה אחריות מסתתרת בכל צעד שרקדן עושה על הבמה, כל פסיעה נשמעת בבירור ולכן רמת הדיוק והסנכרון הנדרשת מהרקדנים היא עצומה. כשהלהקה רוקדת ביחד ישנם שישה אנשים המפיקים את הטפיפות, המקצב המשתולל מתעצם והתזמון שלהם מושלם. הלהקה אינה נשענת על הרקדנים הראשיים בלבד ומשאירה מקום מכובד לצעירים יותר שמספקים את הסחורה. אחד המקטעים שאהבתי במיוחד היה דווקא הדואט של שתי רקדניות צעירות בשמלות פלמנקו לבנות עם שובל מסורתי, שהפליאו בתנועותיהן ובדיוקן.
אלמנט נוסף בפלמנקו שאותי באופן אישי מאוד משמח הוא התלבושות. אי אפשר להתעלם מהשמלות הצבעוניות, מכמויות הבד הנשפך, מהחליפה השחורה הדרמטית ומהבחירה המוקפדת שנעשתה לכל מקטע על פי אופיו. כל אלו תרמו לתיאטרליות ולאווירה הכללית במופע והוסיפו חן רב.
שומרים את הטוב לסוף
המופע היה מוצלח, הרקדנים הנגנים והזמרים קדו קידות, אבל לא נתנו לנו ללכת הביתה בלי צ'ופר קטן לסיום. בחצי גורן צפוף ומשפחתי על הבמה הנגנים התחילו שוב לנגן והזמר הזמין בשיר וניע ראש את אחת הרקדניות למעין סולו קצרצר במרכז הבמה. בכל פעם זמר או זמרת אחרת פתחו בפזמון נוסף ונתנו הזדמנות לכל רקדנית להיפרד מהקהל באופן אישי. סיום מקסים למופע מצויין.